בעת טעינת סוללת הליתיום-יון, יש לשלוט בזרם הטעינה ובמתח הטעינה בהתאם לרצף הזמן.לכן, עבודת המחקר על מטען סוללת ליתיום-יון הכוח חייבת להתבצע בהדרגה על בסיס הבנה ברורה של מאפייני הטעינה והפריקה שלו, כלומר הגורמים העיקריים המשפיעים על ביצועי הטעינה של סוללות ליתיום-יון: מתח וזרם.
1. מתח.המתח הנומינלי של סוללות ליתיום-יון הוא בדרך כלל 3.6V או 3.7V (תלוי ביצרן).מתח סיום הטעינה (נקרא גם מתח צף או מתח צף) הוא בדרך כלל 4.1V, 4.2V וכו', בהתאם לחומר האלקטרודה הספציפי.באופן כללי, מתח הסיום הוא 4.2V כאשר חומר האלקטרודה השלילי הוא גרפיט, ומתח הסיום הוא 4.1V כאשר חומר האלקטרודה השלילי הוא פחמן.עבור אותה סוללה, גם אם המתח ההתחלתי שונה במהלך הטעינה, כאשר קיבולת הסוללה מגיעה ל-100%, המתח הסופי יגיע לאותה רמה.בתהליך הטענת סוללת ליתיום-יון, אם המתח גבוה מדי, תיווצר כמות גדולה של חום בתוך הסוללה, אשר יפגע במבנה האלקטרודה החיובית של הסוללה או יגרום לקצר חשמלי.לכן, יש צורך לנטר את מתח הטעינה של הסוללה במהלך השימוש בסוללה כדי לשלוט במתח בטווח המתח המותר.
2. נוכחי.תהליך הטעינה צריך לשלוט בזרם הטעינה.זרם הטעינה של הסוללה נקבע לפי הקיבולת הנומינלית של הסוללה.סמל הקיבולת הנומינלית הוא C, והיחידה היא "Ah".שיטת החישוב היא: C = IT (1-1) בנוסחה, I הוא זרם פריקת הזרם הקבוע, ו-T הוא זמן הפריקה.לדוגמה, כדי להטעין סוללה בקיבולת 50Ah עם זרם של 50A, נדרשת שעה אחת לטעון את הסוללה במלואה.בשלב זה, קצב הטעינה הוא 1C, וקצב הטעינה הנפוץ הוא בין 0.1C ל-1C.באופן כללי, תהליך הטעינה מתחלק לשלושה סוגים: טעינה איטית (נקראת גם טעינת טפטוף), טעינה מהירה וטעינה מהירה במיוחד לפי קצבי הטעינה השונים.הזרם של טעינה איטית הוא בין 0.1C ל-0.2C;זרם הטעינה של טעינה מהירה גדול מ-0.2C אך פחות מ-0.8C;זרם הטעינה של טעינה מהירה במיוחד גדול מ-0.8C.מכיוון שלסוללה יש התנגדות פנימית מסוימת, החימום הפנימי שלה קשור לזרם.כאשר זרם העבודה של המצבר גדול מדי, החום שלו יגרום לעליית הטמפרטורה של המצבר לעלות על הערך התקין, דבר שישפיע על בטיחות המצבר ואף יגרום לפיצוץ.בשלב מוקדם של הטעינה, גם אם הסוללה ריקה מדי, לא ניתן להטעין אותה ישירות בזרם גדול.וככל שהטעינה נמשכת, יכולת הסוללה לקבל זרם פוחתת בהתאם.לכן, בתהליך הטעינת המצבר יש לשלוט בזרם הטעינה בהתאם למצב הספציפי של המצבר.
